המחשבה שללא ספק מנקרת בראשו של כל יהודי ירא שמים בימים כתיקונם ובערב יום הכיפורים בפרט, היא: כיצד אני זוכה למחילה וסליחה בשעה שרובץ עלי חוב כספי כלפי אדם?! הלא עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו…
הכל כבר מוכן ליום כיפור. המחזור ניצב הכן והטלית צחורה ומצויצת לצד נר של יום הכיפורים. העבירות שקעו במצולות ימים וד' מינים מהודרים כבר ארוזים בקפידה. הכל נעשה בדקדוק והידור רב, אבל הנפש לא מוצאת מנוח, ובצדק. במקום נסתר, במקום שאין חשק לפתוח ולהציץ, ניצבת מחיצה מבדלת בדמות שטר כסף.
אמנם לא ניתנה תורה למלאכי השרת, וכאנשים אין בידינו תמיד לתקן את העוולות שעשינו. אך להשתדל ככל האפשר לתקן – זהו מחובתנו.
"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" – נאמר גם לגבי חטאים שבין אדם לחברו. עול החיים התמידי יחד עם הדאגות והטרדות שהמציאות מזמנת לנו, גורמים לנו לא אחת לטעות. אף אחד לא באמת רוצה להיכנס למקווה לא תשלום, להתנגב במגבת שאינה שלו או להעלים עין ממעיל יפה שנשר מהמתלה באשמתו. ולא. המהירות בה אנו עושים זאת (כדי לא לחשוב…), לא באמת מטשטשת את משמעות המעשה. ולמרות שאיננו רוצים בכך ואיננו מתכוונים לכך, אנו נכשלים.
מדהים להיווכח כיצד מנגנוני הלב אינם מאפשרים לפתוח תיבה נעולה זו ולהביט בה באומץ. זהו חשבון נפש מפחיד אמנם, אך כזה שלא ניתן לברוח ממנו. התשובה האינסטינקטיבית של הלב הינה: לא זוכר! לא נראה לי! איך אפשר לזכור?! אך זוהי כמובן תשובה לא אמיצה ולא אמתית. כי אנו בהחלט אנשים ולא אחת הרמנו דבר מהרצפה כדי לקיים מצוות השבת אבידה, ובהמשך שכחנו לטפל בו. לא אחת נטלנו בטעות חפץ שאינו שלנו ואולי גם שכחנו להחזיר עט פיילוט 0.4 לידי בעליו. גרימת נזק הוא דבר מצוי מאוד, ולמרות שבדיני אדם אין חייבים אליו, חייבים עליו בדיני שמים.
יש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלבקש חזק ב"תפילה זכה" שהקב"ה יכניס בלב בני אדם למחול לנו. אין הקב"ה עושה תורתו פלסתר. אבל ברוב המצבים יש מה לעשות. פוסקי הדור מצאו דרך עצומה שיכולה ברגע קל למחוק את כל החובות הללו ולהעניק לנו מחדש לב טהור.
בשנים עברו היה הפתרון "לעשות צרכי רבים". לרכוש נטלות לברזייה ביציאה מבית החיים או לתרום נייר טואלט לשירותים ציבוריים. היה זה פתרון בסיסי שהראשונים הגדירוה: "שאינה תשובה מעליא אלא שביררו לו המוטב". (רשב"ם ב"ב פ"ח: ד"ה אפשר, ותוס' שם ד"ה התם, וכ"כ הסמ"ע חו"מ סי' רל"א ס"ק ל"ד, וכ"כ בשו"ע הרב חו"מ הל' מדות ומשקלות סעיף ט"ז, ועי' שו"ת בנימין זאב סי' שס"ח, וכן משמע ברמב"ם הל' תשובה פ"ד ה"ג).
בנוסף, הפתרון היה מתאים בזמנים שאנשים העבירו את חייהם פחות או יותר באותו אזור גיאוגרפי, והיה יסוד סביר להניח כי הניזוק או הנגזל יזדמנו לאותו בית החיים או שירותים ציבוריים וייהנו מן ההשבה. בעולם הגלובאלי בן זמננו, כשאנשים נעים ונדים מעיר לעיר ומארץ לארץ, פחות סביר כי אותם בני משפחה שמחלצותיהם היקרות התכלכלו מנתזי רפש של רכב חולף, יזדמנו בדיוק לעיר או לבית הכנסת של הנהג המזיק.
העצה האדירה של גדולי ישראל, צומחת דווקא על רקע זמננו, בו קיימות קופות גמ"ח ענקיות המתנהלות על פי נורמות בנקאיות ומציינות אפס חובות אבודים.
תופעה זו מאפשר לראשונה השבה מוחלטת ומידית של כל חוב שהוא לכל אדם שהוא!
הפתרון ההלכתי המכונה "נקי כפיים", מורכב מ-6 שלבים פשוטים, הנשענים על יסודות הלכתיים מוצקים:
מהרגע בו המציאו גדולי הדיינים את פתרון "נקי כפיים", זכתה הקרן להערצה יוצאת מגדר הרגיל של יהודים יראי שמים ומדקדקים במצוות. כי אין דבר יקר יותר ליהודי עובד ה', מניקיון כפיו וטהרת ליבו.
במעמדי ההשבה הנערכים על ידי גדולי הדיינים שעות ספורות לפני "כל נדרי" מידי שנה בשנה, מושבים חובות לאלפים לידי בעליהם, כשהדיינים המודעים לכובד המשקל של מעשיהם, מייחדים לכך זמן רב והכנה מעמיקה.
כנגד כל סכום שמופקד בכרטיס אשראי, על דייני הקרן להשיג סכום מקביל במזומן, כדי שניתן יהיה להחיל עליו את הקניינים הנדרשים. זו גם הסיבה שהפקדות המגיעות לאחר מועד מעמד ההשבה, צריכות להמתין לביצוע עד למעמד הבא.
*
קרן "נקי כפיים" הוקם ופועל מתוך מטרה אחת: לאפשר ליהודים יראי שמים להיות מהם שהם רוצים להיות באמת: יראי שמים ונקיי כפיים!
כל שקל המושב באמצעות הקרן, מגיע במלואו ובשלמותו לידי בעליו! הכסף מופקד בקופות גמ"ח מהחזקות והאמינות ביותר המוכנות לחתום על התחייבות ונשיאה באונסין של הכסף לטובת בעל הממון, עד שיבוא אליהו. מעט מאוד קופות גמ"ח מחזיקות בהון עצמי מספק כדי לשמש בטוחה מספקת להשבה, ובעליהן מוכנים לקחת את הכסף לאחריותם מתוך שותפות באידיאל של "נקי כפיים", לאפשר לשלומי אמוני ישראל להיכנס ליום הקדוש בידיים נקיות.