הבאזר הסיני

לשחזר את תמונת הבזאר הסיני לפני 25 שנה!

צילום אילוסטרציה

מ.ב. חזר בתשובה לפני 25 שנה.
כבחור הוא בילה שנים בסין והתפרנס ממכירת תכשיטים בדוכני רחוב. בתקופה האמורה שגשג מסחר התכשיטים בסין וישראלים רבים התפרנסו ממנו. השיטה פעלה כך: סוחרים חרוצים רוכשים מלאי תכשיטים ביפן במחירי רצפה, ומוכרים אותו בדוכני רחוב סין במאות אחוזי רווח.

המחיר לתכשיט נקבע על פי ‘אפו’ של הקונה ובהערכת מצב מהירה של המוכר.
למשבצת “המוכרים” נכנסו נערים ישראליים רבים בעלי חוש מסחר מפולפל, ביניהם השתלב גם מ’ שמכר את סחורתם של זוג סוחרים יהודים. כל עסקה שביצע נהג לרשום בפנקס קטן, כשבסיום היום או השבוע התבצעה חלוקה כזו: 25% מסך ההכנסות למוכר, ו 75%- לבעלים.

הדילמה היומית של מ’ כמו גם של הנערים האחרים הייתה, כמה בדיוק לרשום בפנקס. כיוון שאם לצורך הענין הוא ביצע מכירה מוצלחת של תכשיט ב 100$- , הוא יכול בשקט לרשום 80$ ולשלשל 20$ לכיסו מבלי להתחלק בו עם אף אחד.
הבעלים ישמחו מאוד גם עם מחיר של 80$ …

ברבים מן המקרים גבר מצפונו הישר של מ’ והוא נצמד לנתונים האמתיים. אך בימים חמים מאוד, כשבחוץ הכתה השמש ומ’ דמיין את בעלים היושבים ברגע זה באחד מבתי המלון המפוארים תחת מזגן מקפיא, גבר עליו יצרו והוא רשם סכומים חילופיים.

בהמשך זכה מ’ לחזור בתשובה והסיפור נשכח כליל מליבו.

רק כעבור 25 שנה צף הסיפור בתודעתו לשמע דרשתו של רב מוכר שדיבר אודות השפעתו של כסף לא כשר על הצלחתם הרוחנית של הילדים.
מ’ השתוקק בכל ליבו להשיב את הגניבה לזוג הסוחרים היהודי מסין, אך כל ניסיונותיו לאתרם עלו בתוהו.

בשיחה עם רבני “נקי כפיים” הצליח מ’ לשחזר פרטים רבים מהתקופה האמורה ולהגיע לאומדן נכון של שיעור החוב.
למרות הערכת אחד הרבנים כי הסוחרים היהודים לא היו טיפשים ובהחלטתם למכור את התכשיטים בצורה הנזכרת, נכלל השיקול בדבר אי אלו אי דיוקים של הרישומים, התעקש מ’ להשיב את החוב במלואו,

ובמעמד ההשבה של שנת תש”פ, זכה להתנקות באופן סופי מהחוב.